מצטער פטור מן הסוכה

פתיחה
ישנו דבר ייחודי ומענין במצוות סוכה שלא מצאנו כמעט באף מצווה והוא: "מצטער פטור מן הסוכה" וכי מצטער פטור משמירת שבת? מתפילה? כולנו מכירים את הסיסמא הזו. אבל מה מקורה? מי נקרא מצטער? למה מצטער פטור? וכו'. בעז"ה ובישועתו ננסה כעת להקיף מקצת דיני "מצטער פטור מן הסוכה".

למה מצטער פטור מן הסוכה?
מקור הדין הוא בגמרא "אמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה" כמו שאמרנו, לא מצאנו כמעט באף מצווה שהמצטער הימנה פטור. למה כאן מצטער פטור? האם זהו דין בפני עצמו? או שדין זה נגזר מדין אחר?
גרסינן בגמרא:
"תנו רבנן: הולכי דרכים ביום – פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה – פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה – פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה"
וכתבו התוס' שם: "כל זה נפקא מתשבו כעין תדורו שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער"
ישנו דין מיוחד הנלמד מהפסוק "בסכת תשבו שבעת ימים" – דרשו חז"ל: "תשבו – כעין תדורו" היינו, הישיבה בסוכה היא כעין הדירה בבית, בצורה שאדם דר בביתו כך הוא צריך לדור בסוכה. ומכיון שאין אדם דר במקום שמצטער בו – המצטער פטור.
לסיכום: למה מצטער פטור מן הסוכה? דרשו חז"ל "תשבו – כעין תדורו" הישיבה בסוכה היא כעין הדירה בבית, ומכיון ש- "אין אדם דר במקום שמצטער" מצטער פטור מן הסוכה.

איזה מצטער פטור מן הסוכה? – חלק א'
האם כל מצטער פטור מהישיבה בסוכה? אדם המצטער בכך שיש לו מאמץ לבנות את הסוכה, או של"ע איבד כל נכסיו האם פטור? או דלמא ישנו גדר מסויים בדבר? לעיל אמרנו שמצטער פטור מצד הדין של "כעין תדורו" וממילא טעם הדין משליך על גדר הדין עצמו. הבה נראה:
גרסינן בגמרא:
"אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בסוכה. פשיטא! מהו דתימא הואיל ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה – האי נמי מצטער הוא, קמשמע לן: הני מילי – צערא דממילא, אבל הכא – איהו הוא דקא מצטער נפשיה, איבעי ליה ליתובי דעתיה".
ר' אבא בר זבדא אומר שמצטער פטור ממצוות סוכה, והגמרא מסייגת את דבריו שאין הכוונה כל מצטער שהוא, כמו אבל וכדו' אלא רק מצטער מחמת הסוכה. וכמו שהסביר רש"י את כוונת הגמרא וז"ל: "צערא דממילא – שהסוכה מצערתו, כגון חמה או צינה או סירחה בדברים שסיכך בהן. מיבעי ליה ליתובי דעתיה – חובה עליו ליישב דעתו למצוה".
וכ"כ בספר היראים והביאו המרדכי וז"ל: "דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה – כתב רבי' אליעזר ממיץ בספר יראים פירוש – שיש לו צער מן הסוכה ובצאתו ינצל דכעין דירה בעינן ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתם בצער"
וכן פסקו להלכה רבינו הרמב"ם ומרן בשו"ע:
"מצטער פטור מן הסוכה… ואיזה הוא מצטער? זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן או מפני הריח" עכ"ל. דווקא מפני אלו, שבצאתו לביתו לא יצטער מהם. בניגוד לאבל וכדו' שישאר מצטער גם כשיצא. והרמ"א כתב זאת במפורש: "ואין המצטער פטור אלא אם ינצל עצמו מן הצער, אבל בלא"ה חייב לישב בסוכה אף על גב דמצטער".
לסיכום: איזה מצטער פטור? רק מצטער מחמת הסוכה, היינו שהצער מגיע לו מעצם היותו בסוכה. וזאת למה? מכיון שטעם הפטור הוא מצד "כעין תדורו" ואמרנו ש- "אין אדם דר במקום שמצטער" ממילא, המצטער הפטור הוא אך ורק המצטער מחמת הסוכה.

איזה מצטער פטור מן הסוכה? – חלק ב'
למדנו שמצטער הפטור הוא מצטער מחמת הסוכה, אך האם כל מצטער מחמת הסוכה פטור או רק דבר שלרובא דעלמא נחשב צער? או דלמא יש דברים יוצאי דופן?


פסק הרמ"א:
"מי שלא יוכל לישן בסוכה מחמת שצר לו בפישוט ידיו ורגליו, לא מקרי מצטער, וחייב לישן שם אף על גב דצריך לכפוף ידיו ורגליו, ולא יוכל אדם לומר מצטער אני, אלא בדבר שדרך בני אדם להצטער בו"
מלבד העובדה שמצטער הפטור הוא המצטער מחמת הסוכה, ישנו לפי הרמ"א עוד גדר: אם זהו צער הגיוני שדרך בנ"א להצטער מכך, שאם לא הרי בטלה דעתו אצל כל אדם. מקור דבריו של הרמ"א הוא בדברי שו"ת תרומת הדשן, שנשאל לגבי אדם שצפוף לו בסוכה ומצטער מחמת זה האם נקרא "מצטער" הפטור מן הסוכה. וז"ל:
"שאלה: מי שצר לו המקום בסוכה לשינה, בענין זה שאינו יכול לישן בפישוט גופו ורגליו, מיקרי כה"ג מצטער או לאו? תשובה: יראה דלא מיפטר בשינה מסוכה מפני מצטער זה. ונראה להביא ראייה לזה מהא דקי"ל דשיעור סוכה לפחות הוא ז' טפחים. ושיעור גופו של סתם בני אדם… וא"כ אפי' כשתחשוב ז' על ז' באלכסון, הוי ליה י' טפחים פחות חומש, ובעינן בין באכילה ובין בשינה דלהוי ראשו ורובו בסוכה, וראשו ורובו של אדם הוי טפי מי' טפחים לפי חשבון דלעיל, והיאך שיערו חכמים שיעור סוכה שלא יוכל לישן בה בראשו ורובו. ואף על גב דהוי ראוייה לאכילה, הא כתב רא"ם במרדכי פ' הישן, דסוכה שאינה ראויה לשינה אפי' שראויה לאכילה ולשתייה, אינו יוצא בה י"ח כלל. אלא ע"כ אורחיה הוא לפעמים לישן בכפיפת גופו ואיבריו, ולא מיקרי מצטער בהכי" עכ"ל.
הוכיח תרה"ד שאינו פטור, מפני שקי"ל ששיעור סוכה הוא ז"ט על ז"ט, ובעינן ראשו ורובו בסוכה, וע"פ כמה גמרות משמע שאין זה מקום מספיק שיהיה ראשו ורובו. ואע"פ שאפשר לאכול בה בדוחק, מ"מ אינה ראויה לישן בה בפישוט גופו, ואנו יודעים (מדברי המרדכי) שסוכה שאינה ראויה לחלק מתשמישי דירה, כדוגמת שינה אינה סוכה כלל. א"כ, וודאי שאין נקרא מצטער לישן שלא בפישוט ידיים ורגליים שזו דרך רוב העולם. שא"כ, היה שיעור סוכה יותר גדול.


אך קשה על דין זה משתי גמרות:
אמרינן בגמרא: אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשב זיקא קא מייתי ציבותא. אמר להו רב יוסף פנו לי מאני מהכא אמר ליה אביי והא תנן משתסרח המקפה? אמר ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי לי" ע"כ. כלומר, אע"פ שלשאר אנשים זה אינו נחשב צער ולרב יוסף כן – יצא מהסוכה
ועוד: "רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגישתא (אדמה שטחים בה את ריצפת הסוכה/סוג מסויים של צמח ששימש סכך) רבא לטעמיה דאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה" ע"כ. ובפשטות נשמע שהיו רגילים לסכך/לטייח את האדמה ב"גרגישתא" ור' אחא היה מקרה יוצא דופן?

האחרונים גם הקשו זאת, ותירצו המג"א והמשנ"ב שלגבי אניני הדעת, אע"פ שרוב העולם אינם מצטערים מדבר זה, אם כל אניני הדעת שווים בכך לומר שדבר זה מצערם נחשבים רבים לענין זה – ופטורים, אבל אם אדם רגיל מצטער בכך או אנין דעת המצטער אפילו מדברים קטנים – אינו פטור.

לסיכום: לעיל למדנו שמצטער מחמת הסוכה פטור, וכעת למדנו שישנו עוד גדר בדבר – אם דרך בני אדם להצטער בכך. שאם לא, בטלה דעתו אצל כל אדם. וכן לגבי אנין דעת – אם כל אניני הדעת מצטערים בכך פטור.

האם מותר לאדם להכניס את עצמו לגדר מצטער?
עד כאן ראינו איזה מצטער פטור, אבל האם מותר לאדם להכניס את עצמו למצב שיודע בוודאות שיצטער ויהיה פטור? אם לדוג' אדם יודע שבמקום שבונה את סוכתו ישנה רוח בלילה שתפריע לו לישן, האם מותר לו לבנותה שם? ויתרה מזו, האם בכלל יוצא יד"ח בסוכה זו?


כתב המרדכי:
"ודוקא שעשה סוכתו מתחלה במקום הראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו הצער אחר כך, אבל עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתייתו או בשינה כגון שירא מגנבים ומלסטים לא מיבעיא דלא מיפטר בה, אלא אפילו אין סכנה באכילה ושתיה אלא בשינה לא יצא י"ח כלל אפילו באכילה! דהא כעין דירה בעינן, כיון שאין יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער מתחלה לא הויא סוכה כיון דלצעוריה קיימא"
דין מצטער הפטור הוא דווקא אם עשה את סוכתו במקום הראוי לדירה ולא צפה את הצער שהגיע לו כעת. אבל אם בנה במקום שיודע שיצטער בשהייתו בסוכה, אפילו אם מצטער רק בלילה או משהו כזה אינה סוכה כלל ואינו יוצא בה יד"ח אפילו באכילה ושתיה בה!
וכך פסקו מרן בשו"ע והרמ"א:
"ודוקא שבא לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחילה במקום הריח או הרוח ולומר: מצטער אני. הגה: ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא"א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי' בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו"


אך יש להקשות על דין זה, שהרי אמרינן בגמרא:
"רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגישתא (אדמה שטחים בה את ריצפת הסוכה/סוג מסויים של צמח ששימש סכך) רבא לטעמיה דאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה" ע"כ. ואם אכן אסור לאדם להכניס את עצמו למצב שיודע שיצטער, היאך סיכך/טייח רב אחא ברדלא סוכתו בגרגישתא שריחה רע?
על שאלה זו עונה הרא"ש שתי תשובות. וז"ל: "ומיירי באכסניא דאי בביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום מצטער א"נ גרגישתא היא גופסית וכשהמטר יורד עליו הוא מסריח"


ורצינו להביא סיוע לכך מהגמרא:
"אמר רב יהודה: הני שושי ושווצרי (מיני צמחים) מסככין בהו. אביי אמר: בשושי – מסככין, בשווצרי – לא מסככין, מאי טעמא – כיון דסרי ריחייהו שביק לה (לסוכה) ונפיק" ע"כ. למה לא מסככים בשוורצי? כי יצטער מריחם הרע ויעזוב את הסוכה בגללם.
המרדכי לעיל כתב דבר נוסף, שהעושה סוכה שיודע שלא תהיה ראויה לשינה או לאכילה אינה סוכה כלל מפני שבעינן כעין דירה שיכול לעשות בה כל צרכיו. אך דחהו בשו"ת חכם צבי (מפאת אורך לשונו נבאר דבריו בקטעים) וז"ל:
"מ"ש במרדכי פ' הישן דאם עשה סוכה בתחילה במקום הראוי להצטער בשינה לא יצא י"ח כלל אפי' באכילה אינו נ"ל כלל, דתשבו כעין תדורו לאו על אופן הסוכה קאי באיזה ענין תהיה עשוייה אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהא וע"ז קאמר דתהא כעין דירה ואה"נ דאם עושה ב' סוכות האחת לאכילה והשנייה לשינה אף שאותה של אכילה אינה ראויה לשינה מ"מ נפיק בה ידי חובת אכילה." – דברי המרדכי אינם נראים. דבריו של המרדכי נאמרו בעקבות הלימוד "תשבו – כעין תדורו" והסביר שהסוכה צריכה להיות כדירה שכל תשמישיו בה, וע"ז אומר החכם צבי שזה אינו נכון, שדין זה קאי על האדם ולא על הסוכה. ואה"נ שאם עשה שתי סוכות לתשמישים שונים וכל אחת ראויה לעצמה – יוצא בה יד"ח!
"ובהכי אזדא לה הוכחת הרב תה"ד סי' צ"ב דמי שאינו יכול לישן בפישוט ידיו ורגליו דלא הוי מצטער וחייב לישן בה וקמוכח לה משיעור סוכה שהוא ז' טפחים ומדברי המרדכי הנ"ל ובאמת הדבר תמוה מאוד והחוש מוכיח דאין לך צער גדול מזה! ובודאי דלכתחלה אין לו לעשות סוכה בענין זה כדי שיהיה מצטער ופטור מן הסוכה, אבל אם הוא ביום טוב וכבר נעשה או שאין לו מקום לסוכה אחרת יותר גדולה נ"ל לע"ד אחר בקשת המחילה מכבוד תורת הרב ז"ל דאינו חייב להצטער ולישן בסוכה בלי פישוט ידיו ורגליו כדרכו כל השנה, וכלל גדול אמרו תשבו כעין תדורו וכיון שבדירתו ודאי אין אדם ישן באופן זה אף בסוכה אינו חייב לישן בה בזה האופן. ועוד אמרו דבשינה אפי' גשמים כל שהוא הוי צער לפטור" – ובעקבות דברים אלו, נסתרו גם דברי תרומת הדשן שהוכיח שדרך העולם לישן בכפיפת איברים מדברי המרדכי הנ"ל, ובלי קשר דבריו תמוהים ביותר. אך מ"מ וודאי שאין לו לגרום לכך שיצטער בשינה לכתחילה, אבל אם עשה כך או שאין לו סוכה אחרת אינו חייב לישן שם ולצער עצמו, כמו שאמרנו בביאור "תשבו – כעין תדורו".
"והראיה מהמרדכי הנ"ל היא גופא צריכה ראיה אדרבא כיון דקי"ל סוכה דירת עראי בעינן וכר' עקיבא שעשה סוכתו בראש הספינה אף שהרוח מצוי' שם ועוקרתה כמו שבאמת עקרה ומסתמא אין דרך לישן שם כיון שהרוח מצויה שם כל שעה ונוחה ליעקר ואין אדם ישן בדירה כזו ואפ"ה עשאה ר"ע כדי לאכול שם ש"מ דאף שאינה ראויה לישן בה יוצא בה י"ח אכילה" – ישנה עוד קושיה על המרדכי, שהרי סוכה דירת עראי בעינן, ויכולה לעוף ע"י הרוח כמו שמוכח מהגמרא עם סוכת ר' עקיבא ואין דרך בנ"א לדור בדירה כזו, ור"ע אכל שם?
"והנלע"ד דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן אי בעינן ד' אמות או סגי בז' טפחים הוא בסברא זו אי בעינן שתהא הסוכה ראויה לשינה נמי ולהכי בעינן ד' אמות כדאשכחן לענין ד"א ברה"ר דטעמא משום דבשינה בעינן האי שיעורא או סגי בראויה לאכילה להכי סגי בז' טפחים כדי ראשו ורובו ושלחנו וקי"ל כרבנן" – ונראה לומר שזהו יסוד המחלוקת אם שיעור סוכה ד"א או ז"ט – האם דורשים "תשבו כעין תדורו" גם לדיני הסוכה. רבנן אומרים שלא ולכן גם מצטער בשינה שכל השנה לא ישן ככה יוצא יד"ח באכילה ופטור משינה, ודעת ר"י אינה כן, והלכה כרבנן.
"ובהישן אמרינן כל האזרח מלמד שכל ישראל יוצאין בסוכה א' פירש"י דמשמע סוכה א' לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואין ספק דאף דבאכילה ראויין לאכול זה אחר זה דהיינו שיאכלו אלף או רבוא כאחד ואח"כ אלף או רבוא אחר אבל לענין שינה כיון שעיקר מצות שינה לסוכה היא איש ואשתו א"א לשני אנשים ונשותיהם לישן בסוכה אחת ואי בהפסק מחיצה אינה סוכה א' אלא כמה סוכות ולפי סברת המרדכי הנ"ל אף מצות אכילה לא יצאו? א"ו לאו מילתא היא ולמאי דחזיא מיהא נפיק בה הנ"ל." – עוד קושיה על דבריו, מכך שדרשו חכמים שכל ישראל יכולים לצאת בסוכה אחת, ובוודאי שאין הכוונה שישנו כולם בסוכה אחת שזה א"א. וע"פ המרדכי אפילו באכילה לא יצאו. ע"כ.


לסיכום: לכל הדעות אסור לו לאדם לגרום לעצמו בכוונה תחילה להיכנס לגדר מצטער ולהפטר מן הסוכה. ולפי דעת המרדכי אם עשה הסוכה במקום או באופן שידע שיצטער, אינה סוכה כלל ולא יצא בה גם בדברים אחרים. אך דחהו החכם צבי מכמה כיוונים.

האם מצטער פטור בכלל מן המצווה מתי שמצטער או שדברים מסוימים עדיין חייב בהם?
אמנם מצטער פטור מן הסוכה, אך האם פטור בכלל כל זמן שמצטער? כגון אם קר כל היום יהיה או שיש ריח רע יהיה פטור כל היום מאכילה, שתיה, שינה וכו'? או דלמא יש דברים מסויימים שעדיין חייב בהם?
כתב הסמ"ק:
"חולים ומשמשיהם פטורין מן הסכה אפי' לא חש אלא בעיניו או בראשו ומצטער הוא פטור ומשמשיו חייבים" עכ"ל. והגיה עליו רבינו פרץ וז"ל: "ומהו מצטער כגון מחמת סרחון וכיוצא בו נראה דדוקא לישן אבל לאכול לא מדאמר רבא שרא ליה לרב אדא למיגני חוץ לסוכה משום סרחא דגרגושתא ולא קאמר למיכל ושמא משום דאכילה אינה רק לפי שעה"
היינו, כל מה שאמרנו שמצטער פטור מן הסוכה הוא רק לגבי שינה, שהרי כשהגמרא עוסקת בדין מצטער עוסקת בהיתר לישן חוץ לסוכה: "אמר רבן שמעון בן גמליאל פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי, והתיר רבי יוסי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה. רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי. רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגישתא".


והקשה על כך ודחהו הרא"ש:
"כתב בספר המצות דוקא למיגני אבל למיכל אסור ולא מיסתבר דיותר מזיק הריח בשעת אכילה ונקט למיגני לרבותא משום דחמירא שינה מאכילה דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה"
א"א לומר שמצטער פטור רק משינה ומאכילה לא שהוא מצטער רק "לפי שעה", שהרי לדוגמא ריח רע מצער הרבה יותר בשעת האכילה מאשר בשינה, ואם קשה לך מכך שבגמרא מוזכר רק "למיגנא", אדרבה! זה לרבותא, אם שינה מותרת למצטער, בעוד שלאדם רגיל אסורה אפילו שנת עראי מחוץ לסוכה, כ"ש שאכילה מותרת למצטער, שלרגיל מותרת אכילת עראי.
וכך גם נוטה הסברא, שהרי מה כל ענין פטור המצטער? מצד "תשבו כעין תדורו", וכי דרך אדם לאכול ולשתות ולעשות כל תשמישיו במקום שמצטער ורק שינה לא? הרי כל דירתו היא אחת, כל תשמישיו באותה הדירה.
לסיכום: ישנה מחלוקת ראשונים האם מצטער פטור ממצוות סוכה כל זמן שמצטער או שמצטער פטור רק מהשינה בסוכה. לענין הלכה, לא התייחס לכך מרן בשו"ע. ופסקו האחרונים כדעה הפשוטה, שאין חילוק בין שינה לשאר תשמישים.

האם מצטער פטור מן הסוכה גם בלילה ראשון?
מצטער פטור, אך האם גם בלילה הראשון של סוכות? ידוע שישנו חיוב לאכול בימים טובים, אך האם גם על המצטער? האם המצטער יוצא יד"ח אכילה ביו"ט אם אוכל בביתו?


גרסינן בגמרא מסכת ברכות:
"אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל: טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה – מחזירין אותו, בברכת המזון – אין מחזירין אותו. אמר ליה רב אבין לרב עמרם: מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת המזון?… נחזי אנן, תפלה דחובה היא – מחזירין אותו; ברכת מזונא, דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל – אין מחזירין אותו. – אלא מעתה, שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל, הכי נמי דאי טעי הדר! – אמר ליה: אין, דאמר רבי שילא אמר רב: טעה – חוזר לראש".
מהגמרא מבואר בפשטות שישנו חיוב לאכול בימים טובים. אך ישנה גמרא במסכת סוכה המעוררת שאלה. שם ישנה מחלוקת בענין כמה סעודות חייב אדם לאכול בחג הסוכות, דעת חכמים החולקים על ר' אליעזר שביום הראשון ישנו חיוב לאכול שתי סעודות, ובשאר הימים אין חיוב לאכול. וז"ל הגמרא בטעם חכמים:
"כדירה, מה דירה – אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי – אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. אי הכי, אפילו לילי יום טוב ראשון נמי! אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות, מה להלן – לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף כאן – לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות – והתם מנלן? – אמר קרא בערב תאכלו מצת – הכתוב קבעו חובה".
השאלה שעולה היא – בגמרא בברכות בפשטות משמע שישנו חיוב לאכול בכל יו"ט, וא"כ מה השמיעה לנו הגמ' בסוכה? למה הייתה צריכה הגמרא ללמוד ג"ש מיוחדת ללמוד חיוב אכילת לחם בסוכות ובפסח בעוד שקי"ל ממסכת ברכות שישנו חיוב לאכול בכל יו"ט?


על שאלה זו עונה הרא"ש בתוספותיו וז"ל:
"אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל – היינו דלא אכיל כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה, א"כ משמע הכא דביו"ט נמי לא הוה מצוה לאכול ואי בעי לא אכיל כלל חוץ מלילי יום טוב הראשון, ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון אין צריך לחזור, והא דאמרינן בפרק ג' שאכלו שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל אם טעה חוזר, לא מיתוקם אלא בלילי יום טוב הראשון של פסח ובלילי יום טוב הראשון של חג, והא דאמרינן… לכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביום טוב משום שמחה כדאמרי' חלקהו חציו לאכילה, והא דקאמר הכא מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל הכי קאמר: רשות משום סוכה אבל לעולם חובה הוא משום שמחת יום טוב, וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך לאכול בסוכה ויש לומר דמשכחת לה שהוא מצטער משום ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת יום טוב, ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה אפילו יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן מחג המצות".
הראש עונה שתי תשובות לשאלה זו, אחת מעצמו – שהגמרא במסכת ברכות מדברת על פסח וסוכות, ובגמרא סוכה הביאה את המקור לכך.
ותשובה נוספת בשם רבינו יהודה – שהגמרא בברכות יוצאת מנק' הנחה שחייב לאכול ביו"ט, שבכל יו"ט יש חובה לאכול פת, אולם במסכת סוכה הגמרא השמיעה לנו שבליל יו"ט ראשון של סוכות אין חייב לאכול פת משום יו"ט, אלא משום הסוכה.
ונפקא מינה אם החיוב לאכול בלילה ראשון הוא משום היו"ט או משום סוכה – הוא לנידון דידן. האם אדם שמצטער בסוכה, יכול לאכול מחוץ לסוכה את חיוב האכילה של סעודת הלילה. אם החיוב היה משום היו"ט גרידא, היה יכול לאכול הסעודה אף בביתו ולצאת ידי חובת אכילה, אולם אם יש חיוב של אכילה מצד הסוכה, אם האדם יאכל את הסעודה בביתו אפילו משום שהוא מצטער, עדיין אינו יצא ידי חובת האכילה בסוכה בלילה ראשון.


מרן הביא את מחלוקת הראשונים הנ"ל ביתה יוסף אולם בשו"ע לא הכריע להדיא, אך כתב שאם ירדו גשמים יכול לצאת מהסוכה ולאכול בחוץ, וכן כתב שהמצטער פטור מן הסוכה. ומדלא חילק בין יו"ט לשאר ימים משמע שאין חילוק, ואף בלילה ראשון אין המצטער חייב לאכול בסוכה. וכן נראה שהבין הרמ"א את דברי מרן הש"ע, מכך שהוסיף בהגה שבלילה ראשון יהיה חייב לאכול בסוכה, אף אם הוא מצטער.
וכתב במשנ"ב בשם הבית מאיר, החיי אדם, הצל"ח ופמ"ג שאף האשכנזים אשר הולכים כדעת הרמ"א ואוכלים בסוכה בלילה ראשון, אפי' בזמן הגשמים, לא יברכו על כן ברכת לישב בסוכה.
לסיכום: כמעט כל הראשונים לא כתבו דבר בענין זה, הרא"ש הביא את שיטת רבינו יהודה שממנה משמע שישנו חיוב גם בלילה הראשון. לענין הלכה, מחלוקת בין השו"ע והרמ"א.

סיכום
ראינו מדוע מצטער פטור ממצוות סוכה, מצד דרשת חז"ל "תשבו – כעין תדורו" שאין אדם דר במקום שמצטער. ומקור הדין מבאר לנו גם את גדר הדין עצמו, שלא כל מצטער פטור מן הסוכה, אלא רק המצטער מחמת הסוכה. עסקנו גם בשאלה האם כל אדם המצטער מחמת הסוכה פטור או רק דבר שנחשב צער לרובד דעלמא, וכן מה הדין לגבי אניני הדעת.
נגענו גם בדיון האם מותר לאדם לגרום לעצמו להכנס לגדר מצטער הפטור, ומה דין סוכתו בדיעבד. וכן ממה מצטער פטור, האם רק משינה או שכל זמן שמצטער פטור הוא. וכן נגענו בשאלה האם מצטער פטור גם בלילה הראשון.
יש עוד הרבה מה להמשיך ולהעמיק ולברר, אך לא היה בידינו די הזמן. בריך רחמנא דסייען.

שתפו את המאמר:

Share on email
Share on whatsapp
Share on facebook

עוד מאמרים מעניינים

אירועים ופעילויות

מצטער פטור מן הסוכה

ישנו דבר ייחודי ומענין במצוות סוכה שלא מצאנו כמעט באף מצווה והוא: "מצטער פטור מן הסוכה" וכי מצטער פטור משמירת שבת? מתפילה? כולנו מכירים את הסיסמא הזו. אבל מה מקורה? מי נקרא מצטער? למה מצטער פטור?

קרא עוד »
אירועים ופעילויות

גדר הולכי דרכים

כיום אדם שנוסע בחג הסוכות לכאורה אמור להיות פטור מישיבה בסוכה בשעת נסיעתו. אולם מדיוק דברי רבותינו נראה שהיתר הולכי דרכים הוא בדבר שהזדמן לפתחו כעסק או סחורה, אך אדם שהלך לטיול ולא לצורך חשוב – יתחייב בסוכה.

קרא עוד »
שמח בטיולים

פיוס ע"י שליח או מכתב

מי שחטא כלפי חבירו עליו ללכת לפייסו בעצמו ולא ע"י שליח או על ידי מכתב, ומכל מקום הכל לפי העניין שאם הדבר ידוע שהנעלב נוח לרצות, עדיף שילך אליו בכבודו ובעצמו לפייסו, ורק אם הוא קשה לרצות, וחושב שיותר יהיה נוח לו להתפייס אם ישלח אליו איש מכובד מידידיו שירצהו תחילה, יעשה כן, ולאחר מכן יבוא אחריו וימלא את דבריו בבקשת מחילה כדת. ונסלח לו.

קרא עוד »
אירועים ופעילויות

מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך

בהלכות יו"ט ישנם מלאכות המותרות בעשייה, והם מלאכות שנעשות לצורך אוכל נפש. ישנו דין מיוחד בהלכות אלו הנקרא "מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך". כלומר מתוך שהמלאכות האלו הותרו לצורך אכילה מותר לעשותם גם שלא לצורך. במאמר זה ננסה לדון בגדר ההיתר הזה, ועד כמה מרחיבים את הגדר של 'מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך'.

קרא עוד »
אירועים ופעילויות

מלאכה בחול המועד – דאורייתא או דרבנן

כל מלאכה שאינה לצורך המועד ואינה דבר האבד אסורה מן התורה ושהיא לצורך המועד מותרת בין במלאכת אומן בין במלאכת הדיוט אף על פי שאינה דבר האבד וכן כל שהיא דבר האבד מותרת אף על פי שאינה לצורך המועד ואף על גב דאית ביה טרחא יתירתא וחכמים מדבריהם אסרו קצת מלאכות אלו

קרא עוד »
אירועים ופעילויות

הקבלת פני רבו ברגל

שאלתי למו"ר הרב טל שליט"א בגדר רבו מובהק וענה שלדעת החזון אי"ש גם כיום יש גדר רבו מובהק והוא מי שלימד את האדם את רוב דרכי העיון ועבודת ה'. ואכן יש חיוב עקרוני גם כיום להקביל פני רבו המובהק, וע"פ הגדר כנ"ל, אולם אמר שמשום שהלכה זו רופפת בידנו והלך אחר המנהג יש לחייב רק ברגל ולא בחודש ושבת, וכן משום שדין זה דרבנן וספק דרבנן לקולא. והוסיף ואמר שנראה לו שהרב אינו יכול למחול על כבודו בזה, משום שאין זה רק מצד כבוד הרב אלא גם מדין לימוד תורה.

קרא עוד »

בואו לגדול בתורת ה'

שינוי גודל פונט