בניין ביהמ"ק בימינו – נעם אליה פרידמן

פתיחה

הצטווינו ע"י הקב"ה בתורה הקדושה, לבנות לו בית בעולם הזה. וכלשון הפסוק (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם". ונראה שנחלקו רבנן קדמאי האם בית המקדש השלישי, הבית העתיד, עתיד להבנות בידי אדם, או שמא בידי שמים, שהקב"ה יבנהו ויורידנו למטה. ובכך נעסוק בעז"ה במאמר הבא.

שיטת הרמב"ם ומוני המצוות

איתא ברמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"א ה"א): "מצות עשה לעשות בית ליי מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות", ומנה זאת בספר המצוות (מצווה כ): "והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה כמו שיתבאר והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש", וכתב בהקדמה לספר המצוות (שורש ג): "אין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות". מוכח שזוהי מצווה שנוהגת בכל הדורות. וכן הסמ"ג מנה מצוה זו (מצווה קסג), וכן החינוך (מצווה צה) מנה מצווה זו בין תרי"ג מצוות, וכן ניתן להוכיח מהגמרא שישנה מצוות עשה דועשו לי מקדש[1].

הסתירה בין הגמ' בסוכה לגמ' בשבועות

ואמנם, איתא בגמרא ­­(סוכה מא. ור"ה ל. בשינויים קלים): "משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור. מאי טעמא? מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח – השתא נמי ניכול. ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש – האיר מזרח התיר, השתא דאיכא בית המקדש – עומר מתיר. – דאיבני אימת? אילימא דאיבני בשיתסר – הרי התיר האיר מזרח, אלא דאיבני בחמיסר – מחצות היום ולהלן תשתרי, דהא תנן: הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן, לפי שאין בית דין מתעצלים בו! – לא צריכא, דאיבני בליליא. אי נמי, סמוך לשקיעת החמה [רש"י: "ולא יהו פנויים לקצור העומר עד סמוך ליום, ויש טורח הרבה בעומר, שהיו מייבשין אותו באבוס של קלאים וכו' וזה שלא יוכלו להתעסק בו מתחילת לילה לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות]". הגמרא אומרת, שריב"ז גזר שלא לאכול חדש כל יום ט"ז בניסן ולא רק עד האיר מזרח של יום ט"ז, שמא יבנה בית המקדש בליל ט"ז, ולא יספיקו להקריב את העומר בבוקר ויקריבוהו לקראת הערב, והעם יבואו לאכול חדש, שיזכרו ששנה שעברה אכלו כבר מהבוקר, ולכן התקין ריב"ז שגם כשביהמ"ק חרב יהיה אסור לאכול חדש כל היום.

ואולם, איתא בשבועות ­­(טו:): "אין בניין מקדש דוחה יו"ט… אמר אביי: מנין שאין בנין בית המקדש בלילה? שנאמר: וביום הקים את המשכן, ביום מקימו, בלילה אין מקימו". ונלמד מהגמרא שאין ביהמ"ק נבנה בלילה וביו"ט, וזו סתירה לגמרא בסוכה שמשם מובן שיתכן שביהמ"ק יבנה בלילה או ביו"ט (בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, שזהו יו"ט ראשון של פסח).

תירוץ רש"י וסייעתו

ואכן, את קושיא זו הקשו רש"י ותוספות בגמ' שם ובעוד מקומות (ר"ה ל. בלשונות דומים), וז"ל רש"י: "ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקיימא לן בשבועות (טו:) דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב וביום הקים, ולא בחמיסר שהוא יום טוב, דקיימא לן בשבועות (שם) דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, הני מילי – בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך". וכך תירצו גם התוספות, תוס' רא"ש והריטב"א, שאכן לא בונים את ביהמ"ק בלילה, אלא שביהמ"ק השלישי ירד מהשמים, ולכן ריב"ז גזר על כל יום הנף, כי אכן יש אפשרות שביהמ"ק יגיע בלילה.

ואמנם, אומר הקב"ה בספר יחזקאל (פרק מג, פס' י-יא): "אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית… צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו וְכָל צוּרֹתָיו וְכָל תּוֹרֹתָיו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם". ומפרש על זה רש"י: וישמרו – "ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ". וכן כותב רש"י במסכת יבמות (ו.): "מאי לאו בבונה וסותר[2] – איצטריך למיסר אף על גב דאב מלאכה הוא ואיכא כרת, אי לאו דאשמועינן ה"א אתי עשה דועשו לי מקדש ודחי לאו דשבת". ורואים, שרש"י סובר שיש מצוות עשה לבנות המקדש, וכל בניין הבית השלישי נכתב כדי שאנחנו נדע איך לעשות! ולכאורה זה סותר לדעתו שביהמ"ק עתיד לרדת מהשמים.

תירוץ הסתירה

ונראה לתרץ, שאכן סובר רש"י שמוטלת עלינו החובה לבנות את ביהמ"ק, ואינו בא להפקיע חלילה מצוות עשה. אלא, שאכן יתכן מצב שאם לא נזכה לבנות בעצמנו את המקדש ולקיים העשה דועשו לי מקדש – המקדש ירד מהשמים בנוי ומשוכלל[3]. ומכיוון שיתכן מצב כזה, ריב"ז ראה צורך לגזור כל השנים, שמא באמת זה מה שיקרה והמקדש ירד מהשמים ויאמרו "אשתקד וכו'". אבל עלינו מוטלת החובה לקיים מצוות העשה דועשו לי מקדש.

תירוץ המאירי ושיטתו

גם המאירי הקשה על הסתירה בין הגמ' בסוכה ור"ה לגמ' בשבועות, ותירץ וז"ל (בית הבחירה סוכה מא.): "ואף על פי שאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, וכן שאין בנין בית המקדש בלילה דהא כתיב וביום הקים את המשכן, חשש לבית דין טועים שתהא חיבת הקדש מביאתן לכך". ובר"ה (ל.) כתב: "א"כ מה שנאמר בסוגיא זו דאיבני בחמיסר והרי הוא יום טוב וכן דאיבני בליליא אי אפשר להעמידה, והרי הם דברי יחיד או שמא חשש לבית דין טועים. וגדולי הרבנים פירשוה מתוך כך שמא יבנה על ידי נס". המאירי מתרץ שני תירוצים, האחד, שדברי הגמ' בסוכה ובר"ה הם דעת יחיד והלכה כדברי הגמ' בשבועות שאין בניין ביהמ"ק בלילה או ביו"ט[4]. והשני, שמרוב חיבת הקודש והרצון לבנות את ביהמ"ק, יטעו ויבנוהו באיסור – ביו"ט או בלילה. ומובן שדעת המאירי היא שביהמ"ק יבנה ע"י בני אדם.

ויתכן גם שכך יתרץ הרמב"ם את הסתירה בין הגמרות, שהרי הוא סובר שאנחנו נבנה את המקדש.

דעת החינוך

החינוך (מצווה צה) כתב: "ונוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולן, כשיבנה הבית במהרה בימינו יתקיים מצות עשה".[5]

וכתב המנחת חינוך שם: "וגם היום אפשר שאם יתנו המלכיות רשות לבנות בית המקדש – מצוה לבנות, כמבואר במדרש בימי ריב"ח דנתנו רשות והתחילו לבנות. ועיין בס' כפות תמרים שהרבינו נתנאל[6] בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, אם כן ה"ה לבנות בית המקדש". ובזמן רבינו נתנאל (ואולי אף בזמן ריב"ח) נראה שלא היו רוב ישראל בארץ, ואעפ"כ רצו לבנות.

הוכחות לשני הצדדים ממקורות חז"ל

ונראה שמקורם של רש"י וסייעתו הוא במדרש תנחומא (כי תשא יג): "אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה, ולעתיד אני אבנה את בהמ"ק ותהיה מוקפת בחומת אש שנאמר (זכריה ב) "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש". וכן בזוהר בהרבה מקומות (בראשית כח., בשלח נט., משפטים קח., פנחס רכא.) מובא שביהמ"ק יבנה ע"י הקב"ה.

אולם, ישנם הרבה מקורות שמהם משמע שאנו נבנה ולא הקב"ה:

במסכת שמחות (פ"ח הי"ד): "ראוי היה בית המקדש ליבנות, אילולי עמדו דוד ושלמה [- ביהמ"ק היה נבנה גם אם לא היו בונים אותו דוד ושלמה], שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך". ומבואר, שאת הפסוק "מקדש ה' כוננו ידיך" שדורש רש"י על מקדש שלישי שיבנה בידי שמים, דורשת מסכת שמחות על מקדש ראשון, וכמו שבמקדש ראשון הבניין נבנה בידי אדם, כך במקדש שלישי ייתכן שיבנה ע"י אדם.

ויותר מכך, בתנא דבי אליהו (אליהו רבא פרשה כח, ד"ה כאשר): " כביכול אין בית המקדש נבנה בידי אדם אלא בידו בלבד, שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך, ואומר נורא אלהים ממקדשיך". מבואר דהא דייבנה בידי שמים אינו אלא כביכול, אך בני אדם יבנו את הבית.

בגמרא בכתובות (ה.): "דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ – כתיב: "אף ידי [רש"י – חדא יד] יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואילו במעשה ידיהם של צדיקים – כתיב: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש [רש"י – מעשה ידי צדיקים הוא] אדני כוננו ידיך"". הגמרא מוכיחה מהמקדש שמעשה ידיהם של צדיקים יותר גדול, ומוכח שהמקדש הוא מעשה צדיקים ולא מעשה הקב"ה.

מהגמרא בשבועות (טו:) דאין בניין מקדש בלילה או ביו"ט מוכח שאנחנו נבנה, שאם לא כן, מדוע צריכה להביא הגמרא הדרכות באיזה זמן לבנות את המקדש?! וכן מהגמרא בשבת (קיט:): "אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה – אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש". ומשמע שאנו נבנה, אלא שהתשב"ר לא יבנו.

המדרש מספר (בראשית רבה פרשה סד אות י): "בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין [-דוכנים עם קופות כסף] מעכו עד אנטוכיא, והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם. אזלין אלין כותאי ואמרין [-הלכו הכותים ואמרו (לקיסר רומי)]: ידיע להוי למלכא דהדין קרתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון [ידוע יהא למלך, שכשהעיר המרדנית הזו תבנה והחומות יושלמו לא יתנו את "מנדה", "בלו" ו"הלך" (סוגי מיסים)]!.. ואמר להון מה נעביד וגזרית [-אמר להם: מה אעשה, והרי גזרתי]? אמרין ליה שלח ואמר להון או ישנון יתיה מאתריה או יוספון עליה חמש אמין או יפצרון מיניה חמש אמין מן גרמיהון אנון חזרין בהון [- תאמר להם שישנו מקומו, או שיוסיפו/יגרעו ממדתו ומעצמם הם חוזרים בהם]. והוון קהליא מצתין בהדא בקעתא דבית רמון [-והיו הקהל מתקבצים בבקעת בית רימון], כיון דאתון כתיבא שרון בכיין, בעיין לממרד על מלכותא אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך צבורא [-כיוון שהגיע המכתב התחילו לבכות ורצו למרוד במלכות, אמרו: יבוא איש חכם וירגיע את הציבור], אמרין יעול ר' יהושע בן חנניא… עאל ודרש… כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום". ורואים שהיה בזמן ריב"ח רצון ומחשבה לבנות את ביהמ"ק, עד כדי שחשבו למרוד במלכות בשביל כך.

ונראה לתרץ את הסתירות הרבות בין המדרשים, שבאמת אנחנו נבנה את ביהמ"ק, אלא שהקב"ה יתן ויסייע בידינו לבנותו. וכן כתב התפארת ישראל (בועז, ריש מסכת מידות): "כל עיקר לימוד מסכת זו, הוא שנשמרו בלבינו תבנית ואופן בניינו, למען דעת באיזה אופן יבנה לעתיד, (ואם שיהיה בו איזה שנויים, כפי אשר יורינו ה' אז). וכן כתב הרמב"ם בהקדמה למסכת זו… ע"כ צ"ל דהך דתנחומא שהביא תוס' (שבועות דט"ו ב) דלעתיד יבנה המקדש בידי שמים, דברי אגדה היא ואין למדין ממנה (כירושלמי פ"ו דפיאה) אלא ר"ל שהקב"ה יסייעם בדרך נס שיבנוהו". ודברים אלו מסתדרים היטב עם הגמרא (בבא קמא ס:): "שלם ישלם המבעיר את הבערה – אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון, שנאמר: ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה, ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר: ואני אהיה לה… חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה", ובלשון דומה בילקו"ש רמז שמה. והרי החורבן אינו היה מעשה נסים, אלא מעשה אויבי ישראל, אלא שהקב"ה סייע להם ע"י 'נסים' לכיוון הרע רח"ל, שכבשו את ירושלים וכו', כך לעתיד בבניין ביהמ"ק הקב"ה יסייע לנו לבנות את בית מקדשו ע"י נסים לכיוון הטוב.

ויתכן גם לתרץ כמו שכתבנו לעיל בדעת רש"י, שאם נזכה נבנה אנחנו את ביהמ"ק, ואם לא נזכה יבנהו הקב"ה.

וניתן לתרץ באופן אחר, שאנחנו נבנה את בית המקדש כצורתו בבית שני, וכמו שכתוב במסכת מידות ובהלכות בית הבחירה לרמב"ם, שהרי אין אנחנו חכמים יותר מאנשי כנסת הגדולה, שבנו מעין דברים המפורשים ביחזקאל ובעיקר כבית ראשון, שלא יכלו להשיג צורת הבית של יחזקאל. ולכן אף אנו נבנה בית מקדש כצורתו בבית שני, והצורה שראה יחזקאל תרד מן השמים.

המהרי"ל דיסקין כתב שאכן ירד מהשמים, אלא שיהיה עם דברים קטנים הנחוצים תיקון, וזהו שאומרים "ושמחנו בתיקונו". וקשה על דבריו, כי לשון ירד 'משוכלל' משמע שלא יהא בו שום פגם וחסרון[7].

הערוך לנר (סוכה מא.) תירץ, וז"ל[8]: "נלענ"ד דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם, ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה – הוא ביהמ"ק רוחני שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי כנשמה בתוך הגוף וכו'". עלינו מצווה לבנות את ביהמ"ק, וכשנבנהו, יכניס בו הקב"ה קדושה רוחנית.

ויש המקשים, שהרי בכל לשונות התפילה מתפללים אנחנו שה' יבנה את המקדש! "והראנו בבניינו", "בנה ביתך כבתחילה", "ותבנהו מהרה", ועוד. והתשובה פשוטה, שזה ככל לשונות התפילה, כגון "וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ", שאין הכוונה שה' ישא אותנו כפשוטו לארץ, אלא יזכנו ויעזרנו לחזור לארצו. וגם כאן, הכוונה היא שאנחנו מבקשים מה' יתברך שיביאנו למצב שנוכל לבנות את המקדש, ושנזכה שכבר יבנה המקדש. ואין הכוונה שממש הוא יבנה. וניתן להוכיח, שהרי אנו מבקשים בלשון בנייה, ואם אנו מתפללים שירד המקדש מהשמים, צריך לבקש שיגלה את המקדש.

האם המשיח יבנה את ביהמ"ק

כתב הרמב"ם (פי"א הלכה א): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות וכו'". וכן כתב (שם הלכה ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה[9], וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי". ולכאורה מוכח מכאן שמצוות בניית המקדש מוטלת על המשיח ולא עלינו.

אולם נראה לדחות טענה זו, ולומר שלא התכוון הרמב"ם שאנחנו צריכים להשאיר למשיח את בניית המקדש, אלא שאם לא יבנוהו עד המשיח – יהיה זה מוטל עליו, ויהיה זה בחינה אם הוא המשיח. שכן כתב גם שבזמנו יקריבו קרבנות, ושמקבץ נדחי ישראל, ושכופה את עמ"י לילך בדרך התורה. וכי איננו צריכים לקבץ נדחי ישראל ולהשיב את עמ"י בתשובה?! וכי לא נקריב קרבנות לפני כן?! אלא שזה יהיה תפקיד של המשיח אם זה לא יעשה עד ימיו, וזה יהיה בחינתו. וכן לא נראה שזהו תפקיד דייקא למשיח, שאם כן, מדוע לא כתב זאת הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, ששם פירט על כל מצוות בניית המקדש? הרי זהו יסוד חשוב, מתי לבנות! לכן נראה שאין הכרח שהמשיח יבנה.

וכן כתוב בירושלמי (מע"ש, פ"ה הלכה ב): "אמר רבי אחא: זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד". וכן כתוב (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט, ועוד): "שנו רבותינו: בשעה שמלך המשיח בא – עומד על גג בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם וכו'". הרי שבזמן שהמשיח יתגלה, כבר בית המקדש יהיה בנוי. וכן (מגילה יז:): "וכיון שנבנית ירושלים – בא דוד, שנאמר: אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". ומפרש רש"י: "אחר ישובו בני ישראל – אחר ישובו לבית המקדש, ובקשו הקדוש ברוך הוא ואת דוד מלכם". הרי שלאחר שיבנה המקדש ידרשו את מלכות בית דוד.

אולם בגמרא בסנהדרין (כ:), משמע להיפך: "תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך". משמע שקודם ממנים מלך ואז בונים את ביהמ"ק. וראה בהרחבה בהערה 5, שכתב הרב נבנצל שאין זה לעיכובא, ושזה רק ביצירה הרוחנית של המקדש.

וייתכן לתרץ שאנחנו נבנה כצורת הבניין בבית שני, והמשיח, שיהיה "בעל חכמה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו", כלשון הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ט הלכה ב), ידע איך לבנות את בית המקדש כצורתו ביחזקאל[10].

ונראה לי, שאין אנחנו יודעים מה שיהיה עד שיהיה, שהרי ישנם סתירות בין המדרשים, וייתכן כך וייתכן כך. ומכל מקום, עלינו מצווה לבנות את הבית, שהרי אף מדרש לא בא להפקיע מצוות עשה. ואם לא נספיק לבנותו, ויגיע המשיח ויבנהו – מה טוב. וכל עוד שהמשיח לא הגיע – עלינו מוטלת מצוות עשה לבנות את המקדש.

סיכום

עדיין מוטלת עלינו מצוות עשה דבניית המקדש, שכן כל מוני המצוות מנו אותה, ואף לדעת רש"י צריך לבנות, וכ"ש לדעת המאירי. למעט דעת החינוך, וייתכן שגם על פיה צריך לבנות. ואין אנו יודעים מה יהיה בסוף, אם רק אנחנו נבנה, או שנתחיל וירד משמים, או שרק ירד משמים. ומכל מקום, כל עוד לא נבנה אנחנו צריכים לבנות. ומשיח לא מעכב.

ונסיים בדברי חגי הנביא (פרק א): "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ… הָיָה דְבַר יְיָ בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר: כה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת לֵאמֹר: הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ – לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית יְיָ לְהִבָּנוֹת. וַיְהִי דְּבַר יְיָ בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים, וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?! וְעַתָּה, כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת: שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם! זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה – וְהָבֵא מְעָט, אָכוֹל – וְאֵין לְשָׂבְעָה, שָׁתו – וְאֵין לְשָׁכְרָה, לָבוֹשׁ – וְאֵין לְחֹם לוֹ, וְהַמִּשְׂתַּכֵּר – מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת: שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם! עֲלוּ הָהָר, וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת, וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה, אָמַר יְיָ. פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה – וְהִנֵּה לִמְעָט, וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת – וְנָפַחְתִּי בוֹ. יַעַן מֶה, נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת? יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ! עַל כֵּן עֲלֵיכֶם – כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל, וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ, וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל הָאָרֶץ, וְעַל הֶהָרִים, וְעַל הַדָּגָן, וְעַל הַתִּירוֹשׁ, וְעַל הַיִּצְהָר, וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה, וְעַל הָאָדָם, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל יְגִיעַ כַּפָּיִם. וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל… בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם, וְעַל דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא… וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְיָ בְּמַלְאֲכוּת יְיָ לָעָם לֵאמֹר אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם יְיָ, וַיָּעַר יְיָ אֶת רוּחַ זְרֻבָּבֶל… וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ".

ואומרת הגמרא (סוכה מא.): "ציון היא, דורש אין לה – מכלל דבעיא דרישה".

וה' יזכנו לדרוש את בניין מקדשו באמת, ושנזכה לגאולה השלמה.


[1] הגמרא ביבמות (ו.) מנסה להביא הוכחה לזה שבסתמא עשה דוחה לאו שיש בו כרת, ואומרת שלולי היה כתוב "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו", שמשם מוכיחים שאין מצוות בניין המקדש דוחה שבת – היתה מצוות עשה דבניית המקדש דוחה לאו כרת דשבת. משמע שישנה מצוות עשה דבניית המקדש.

[2] ראה הערה 1

[3] כתב הרב נבנצל (המעיין יט, ב) שזה כעין הכתוב בגמרא (סנהדרין צה.): "אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה". נמצא שאין זמן קבוע לגאולה, אלא תלוי במעשיהם של ישראל. וכעין זה לעניין בניין המקדש, שאם זכינו ויש נחת רוח להקב"ה במעשה ידינו נזכה לבנות, ואם לא – הוא יבנה.

[4] יצויין, שגם הגמרא בסוכה וגם בר"ה תירצו תירוץ אחר מדוע יום הנף כולו אסור, והתירוץ הזה נפסק להלכה. וז"ל הגמרא בסוכה: "רב נחמן בר יצחק אמר: רבן יוחנן בן זכאי בשיטת רבי יהודה אמרה, דאמר מן התורה הוא אסור דכתיב "עד עצם היום הזה" עד עיצומו של יום, וקסבר עד ועד בכלל. ומי סבר ליה כוותיה?! והא מפליג פליג עליה! דתנן: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר לו רבי יהודה: והלא מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום! רבי יהודה הוא דקא טעי, הוא סבר מדרבנן קאמר, ולא היא, מדאורייתא קאמר. והא התקין קאמר! מאי התקין? דרש והתקין". התירוץ הוא שבאמת מדאורייתא יום הנף כולו אסור כאשר אין עומר, וכשיש עומר – עומר מתיר. ואין זו 'גזירה' של ריב"ז, אלא הלכה פסוקה מדאורייתא. וכך פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות פ"י ה"ב): "וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר לוקה מן התורה… ובזמן שאין בית המקדש כל היום כולו אסור מן התורה".

[5] וראה במאמרו של הרב נבנצל (המעיין יט, ב) שהאריך בעניין הזה, וכתב שאולי מקורו של החינוך בגמרא בסנהדרין כ: "תניא רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". אולם צ"ע למה הרמב"ם לא כתב זאת בהלכות בית הבחירה. וכן הגמרא שם אומרת שהסדר הוא מנוי מלך, לאח"מ מלחמת עמלק ורק אח"כ בניית המקדש. וא"כ, מדוע בימי זרובבל בנו את ביהמ"ק אף שלא היו רוב ישראל בארץ, ועדיין לא מינו מלך ומיחו את עמלק? וכתב הרב נבנצל שייתכן שהסדר הוא לא לעיכובא, וכיוון שניתנה רשות מכורש לבנות – בנו, אף שלא מינו מלך ומיחו את עמלק. והוא הדין בזמננו, שאין זה מעכב. וכן כתב שנראה שיש לחלק בין היצירה הגשמית של המקדש – לשים אבנים וכדו', לבין היצירה הרוחנית – להטיל עליו חלות מקדש. וכל הסדר של בניין המקדש, ורוב ישראל – הוא בשביל קדושת המקדש, לא לבניין הגשמי. וע"פ מה שפסק הרמב"ם שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא – ממילא כל הדין הזה נצרך רק לימי דוד ושלמה, ובימינו קדושת המקדש חלה, רק שנשאר לנו לבנותו בגשמיות.

[6] בכפות תמרים (סוכה לד:) כתוב רבינו חננאל.

[7] כך כתב הרב שרגא פייבל פראנק במאמרו על העניין הזה, בקובץ המעיין חלק י עמ' 67.

[8] והנה כל דבריו: "לענ"ד דוחק הוא לפרש הגמרא כן מדקאמר מהרה יבנה ביהמ"ק ולפי דברי רש"י הווא ליה למימר מהרה יגלה ביהמ"ק וכן הלשון דאיבני דקאמר משמע בנין ממש וכן לקמן דקאמר מאן נינהו ד' חרשים ומני משיח ב"ד ומשיח בן יוסף בהדייהו ופי' רש"י משיחים שניהם אומנים לבנין ביהמ"ק ע"ש ואם כבר בנוי ומשוכלל ירד למטה מאי אומנות שייך בזה וכן מה שנאמר במשנה תמיד (פ"ז מ"ג) ומה שאנו מתפללים בכל תפלותינו יה"ר שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו יהיו תפלות שוא כיון שכבר נבנה הוא והי' לנו להתפלל שיגלה ביהמ"ק במהרה ולכן הי' נלענ"ד דודאי ביהמ"ק לעתיד לבא יבנה בנין ממש בידי אדם ומה שנאמר מקדש ד' כוננו ידיך שנדרש בתנחומא שירד למטה הוא ביהמ"ק רוחני שיבא לתוך ביהמ"ק הנבנה גשמי כנשמה בתוך הגוף וכמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים וכן נראה במכילתא דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ד' שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה ועל זה קאמר מקדש ד' כוננו ידיך שלעתיד לבא כשימלוך ד' לעולם ועד לעיני כל באי עולם ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה ועיין בזוהר פ' וישב שמשמע שם כן אמנם כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף כמו כן המקדש רוחני לא יקום בלא מקדש גשמי ולכן אתי שפיר הלשון בנין בביהמ"ק שלעתיד".

[9] הרמב"ם גם כתב בהלכות תשובה (פרק ט הלכה ב): "שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה'".

[10] זהו גם אחד התירוצים לסתירה בין המדרשים האם ביהמ"ק ירד מהשמים או שאנו נבנה (ראה לעיל), ואין הכי נמי שיתכן שירד בית שלישי מהשמים.

שתפו את המאמר:

עוד מאמרים מעניינים

מצטער פטור מן הסוכה

ישנו דבר ייחודי ומענין במצוות סוכה שלא מצאנו כמעט באף מצווה והוא: "מצטער פטור מן הסוכה" וכי מצטער פטור משמירת שבת? מתפילה? כולנו מכירים את הסיסמא הזו. אבל מה מקורה? מי נקרא מצטער? למה מצטער פטור?

קרא עוד »

גדר הולכי דרכים

כיום אדם שנוסע בחג הסוכות לכאורה אמור להיות פטור מישיבה בסוכה בשעת נסיעתו. אולם מדיוק דברי רבותינו נראה שהיתר הולכי דרכים הוא בדבר שהזדמן לפתחו כעסק או סחורה, אך אדם שהלך לטיול ולא לצורך חשוב – יתחייב בסוכה.

קרא עוד »

מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך

בהלכות יו"ט ישנם מלאכות המותרות בעשייה, והם מלאכות שנעשות לצורך אוכל נפש. ישנו דין מיוחד בהלכות אלו הנקרא "מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך". כלומר מתוך שהמלאכות האלו הותרו לצורך אכילה מותר לעשותם גם שלא לצורך. במאמר זה ננסה לדון בגדר ההיתר הזה, ועד כמה מרחיבים את הגדר של 'מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך'.

קרא עוד »

מלאכה בחול המועד – דאורייתא או דרבנן

כל מלאכה שאינה לצורך המועד ואינה דבר האבד אסורה מן התורה ושהיא לצורך המועד מותרת בין במלאכת אומן בין במלאכת הדיוט אף על פי שאינה דבר האבד וכן כל שהיא דבר האבד מותרת אף על פי שאינה לצורך המועד ואף על גב דאית ביה טרחא יתירתא וחכמים מדבריהם אסרו קצת מלאכות אלו

קרא עוד »

בניין ביהמ"ק בימינו – נעם אליה פרידמן

שאלתי למו"ר הרב טל שליט"א בגדר רבו מובהק וענה שלדעת החזון אי"ש גם כיום יש גדר רבו מובהק והוא מי שלימד את האדם את רוב דרכי העיון ועבודת ה'. ואכן יש חיוב עקרוני גם כיום להקביל פני רבו המובהק, וע"פ הגדר כנ"ל, אולם אמר שמשום שהלכה זו רופפת בידנו והלך אחר המנהג יש לחייב רק ברגל ולא בחודש ושבת, וכן משום שדין זה דרבנן וספק דרבנן לקולא. והוסיף ואמר שנראה לו שהרב אינו יכול למחול על כבודו בזה, משום שאין זה רק מצד כבוד הרב אלא גם מדין לימוד תורה.

קרא עוד »

בואו לגדול בתורת ה'